אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְּעִי. מָסַר לֹו אֶת הַמַּפְתֵּחַ מָהוּ. אָמַר רִבִּי זְכַרְיָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲכָמִים. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַמּוֹסֵר מַפְתֵּיחוֹ לְעַם הָאָרֶץ הַבַּיִת טָהוֹר. שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ׃ תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא.
Pnei Moshe (non traduit)
הבית טהור. ולא חיישינן דלמא נגע עם הארץ בטהרות דלא סמכא דעתיה שלא מסר לי אלא שמירת המפתח ולא יהיב ליה רשותא למיכנס לביתיה ותני עלה בתוספתא שם ר''ש מטמא דבמסירת המפתח רשותא קא יהיב ליה והוא הדין הכא לענין ביעור כן:
דתנינן תמן. בפ''ח דטהרות:
מסר לו את המפתח מהו. כלומר אם מסר לו את המפתח בלבד ולא אמר לו קני בזה מהו שיהא כשלו וצריך הוא לבער או דילמא מכיון דלא א''ל קני אכתי לא סמכא דעתיה דדילמא הדר ביה המשכיר וקאמר ר' זבדיה דדבר זה במחלוקת ר''ש וחכמים תלייא:
גּוֹי שֶׁבָּא אֶצֶל יִשְׂרָאֵל וּבְיָדוֹ חָמֵץ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. הִפְקִיד אֶצְלוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. יִיחַד לוֹ בַּיִת אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר. לֹא בִיעֵר לְאַחַר הַפֶּסַח מָהוּ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֶה אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֶה. חֲמֵיצוֹ שֶׁלָּגוֹי הוּא. יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁעָבַר עָלָיו וְלֹא בִיעֲרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יוסה וכו'. כלומר דר' יוסה הוא דמהדר לר' יונה מאי דעתיך דאמרית מותר אם מפני שהוא חמצו של עכו''ם הרי הישראל הוא שעבר עליו שלא ביערו דהא אתה מודה לו דמיהת צריך הוא לבער ומכיון שהוא עובר עליו ה''ז כשלו הלכך אסור הוא:
ר' יוסה אמר אסור. דהוי כחמץ שלו שעבר עליו הפסח:
לא ביער. במקום שצריך לבער אם עבר ולא ביער מהו שיהא חמץ זה מוחר לאחר הפסח:
הפקיד אצלו צריך לבער. כגון דקביל עליה הישראל אחריו' דהוי כשלו כדפרישית בפ''ק ואם ייחד לו בית להעכו''ם להניח חמצו אז מסתמא לא קביל עליה אחריות לפיכך א''צ לבער:
א''צ לבער. כלומר שאינו זקוק לו לחמץ שביד העכו''ם:
עכו''ם שבא אצל ישראל וכו'. תוספתא פ''ב:
הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ. עַד שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְתוֹכוֹ. הַמַּשְׂכּיר צָרִיךְ לְבָעֵר. מִשֶּׁיִּכָּנֵס לְתוֹכוֹ. הַשּׂוֹכֵר צָרִיךְ לְבָעֵר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. 13b אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁמָּסַר לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָעֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
אימתי. צריך השוכר לבער אם נכנס לתוכו בזמן שכבר מסר לו המפתח דזהו קניית רשות אבל אם עדיין לא מסר לו המפתח כדי לקנות אפי' נתן לו רשות ליכנס לתוכו א''צ לבער שהרי עדיין לא קנה:
עד שלא יכנס לתוכו. השוכר חל י''ד:
14a מָאן תַּנָּא לֹא יֵֽרָאֶ֨ה לְךָ֜. רִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. הָאוֹכֵל חָמֵץ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָה. וְכֵן חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח. הֲרֵי זֶה בְלֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין בּוֹ כָרֵת. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. כָּל שֶׁאֵין בּוֹ כָרֵת אֵין בּוֹ בְלֹא תַעֲשֶׂה. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּאִסּוּר שֶׁהוּא אָסוּר. אִיסּוּרוֹ מָהוּ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי יּוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. לֹא יֵ‍ֽאָכֵל֭ חָמֵֽץ. הַיּ֖וֹם. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד. כְּבָר כָּתוּב [לֹֽא תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ]. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד תְּנֵיהוּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. מַה מְקַייֵם רִבִּי שִׁמְעוֹן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. לֹא יֵֽאָכֵל֭ חָמֵֽץ. הַיּ֖וֹם. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. דְּתַנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלֹּא הָיָה פֶסַח בְּמִצְרַיִם אֶלָא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵֽאָכֵל֭ חָמֵֽץ. הַיּ֖וֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
מאן תנא לא יראה לך. דעובר בלאו על חמץ שעבר עליו הפסח כדקתני במתני' ר' יהודה הוא דס''ל הכי:
דתני וכו'. בתוספתא פ''ק:
איסורו מהו. לר''ש ופליגי בה ר' ירמיה עם ר' יונה ור' יוסה:
לא יאכל חמץ היום. כתיב ומה אנן קיימין לה מקרא הזה:
כבר כתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות:
תנהו. ענין לאחר המועד לחמץ שעבר עליו המועד:
פתר לה כר' יוסי הגלילי דתני' וכי'. ללמד לפסח מצרים שאין חמוצו נוהג אלא יום א' בלבד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source